Search
  • הלית וייל

בטיפול

הוא משתעל שיעול שלא מפסיק כאילו שהוא עומד להיות חולה עכשיו כבר סתיו ועוד מעט חורף, אתמול ירד גשם והרבה חולים.

אני יודעת שחשוב להקשיב לגוף וכשמשתעלים יושב משהו מעבר.

אומרת לו "למה שלא תשאל את עצמך למה אתה משתעל. הגרון כואב לך?"

כן, הוא עונה לי.

הוא אדום?  לא

הוא חסום? כן

אתה רוצה שנפתח את החסימה? לא, הוא עונה

למה?

הוא מסובב את הגוף שלו ולא רוצה לענות.

אתה מפחד? כן

אני לא מרגיש כלום.

אז אתה מפחד להרגיש? כן

אתה יודע, כשאנחנו מפחדים אנחנו יכולים להסתכל על הפחד ולהגיד לו שאנחנו שולחים לו אהבה, שאנחנו רוצים לחבק אותו.

הפחד הוא כמו ילד קטן שמפחד ומאוים. כשהוא מפחד הוא מנסה להפחיד אותנו.

הנה תראה, כשאתה רוצה לחבק אותו יורדות לו דמעות. אתה רואה?

הוא מתרגש...

אז לך תחבק אותו.

אתה מוכן להרגיש? אני שואלת

כן

אתה מרגיש כאב?

כן

יש שם פצע, אתה רואה אותו? כן

ואז הוא נכנס למדיטציה עמוקה.

אני מזרימה לפצע אור ירוק ואנחנו מתחילים לרפא את הפצע.

הכאב ממשיך אל הלב שלו.

אנחנו מזרימים אל הלב אמון. הוא זקוק לאמון וביטחון.

אני שואלת אם הוא מסכים להכיל את עצמו, לאהוב את עצמו ולהיות באמון בו ובגוף שלו.

הוא שוכב רגוע ושוקע בשינה עמוקה.

הגרון עדיין בתהליך של ריפוי ואנחנו נצטרך להמשיך לעבוד עליו כדי לרפא אותו ולשחרר את הכאב שיושב בפנים. הכאב שקורא לעזרה דרך השיעול.

השיעול עוד לא נגמר אבל הוא מוכן להרגיש ולגעת בכאב ומוכן להפסיק לנתק את עצמו מהרגשות הכואבים.

הוא מוכן לריפוי.

0 views
  • YouTube Social  Icon
  • phone
  • מייל
  • Black Facebook Icon