חיפוש
  • הלית וייל

משהו דפוק אצלי

"משהו דפוק אצלי..." משפט שמהדהד לי בראש מאז שאני זוכרת את עצמי. ילדים שעברו פגיעה מינית מתמשכת חיים ללא ביטחון בסיסי בסביבה הקרובה, ללא שקט ורוגע. רוב הזמן הם בדריכות, בעוררות יתר. גם המוח של ילדים שעברו פגיעה מתמשכת, מה שנקרא בעגה המקצועית, complex PTSD, שונה משל ילד רגיל. המוח הפלסטי שלהם השתמש ב"אזורי השקט" שלו לטובת דריכות. לכן, ילדים אלה הם חסרי מנוחה. לא בהכרח ניתן יהיה לראות זאת בחוץ, לפעמים זה משהו שהילד מרגיש אבל לא מראה לעולם. הוא דווקא יכול להיראות שקט ומופנם אבל בפנים, הכל סוער. ילדים כאלה אינם חווים ביטחון. העולם שלהם הוא עולם מסוכן ואכזר. בעולם שלהם אין אמון מלא באף אחד, לפעמים אין אמון בכלל. לא יכולים לסמוך על אף אחד. הם גדלים להיות מבוגרים כמו כולם, אבל ללא שקט פנימי. אני מכירה את זה מצוין. גם אני הייתי שם, ובמסע שאני עוברת עם עצמי אני בדרך החוצה, כבר חווה את השקט ואפילו זוכה ללוות אחרים במסע החוצה לעולם שיש בו יותר תחושת ביטחון ואמון בבני הזוג, המשפחה, החברים ובעצמנו.

0 צפיות
  • phone
  • Black Facebook Icon