חיפוש
  • הלית וייל

לשנות את המציאות שלי

כשהתחלתי לטפל, לא הבנתי עד כמה החיים שלנו מושפעים מאיך שאנו מדברים ומתייחסים לעצמנו.


שיח פוגעני עם עצמנו מייצר כיווץ ומשדר לסביבה "מותר לפגוע בי".


כשאנו פוגעים בעצמנו דרך כעס, אכזבה, דיבור ומחשבות שליליות, זה מתיש. תחשבו על זה הפוך. דמיינו איך נראה אדם שכועסים עליו, מאוכזבים ממנו, מדברים אליו בצורה פוגענית (תכלס אלימים כלפיו). הוא מתכווץ ונפגע.


כשאנו חיים מתוך כיווץ, אנחנו במגננה. רוב הזמן מחזיקים אגרופים ונמצאים בהיכון. התוצאה היא, שאנו חיים בלופ. בציפייה "הנה זה חוזר". ומה שנחרט בנו זה ביטחון עצמי ירוד, אי שקט, מתח ועייפות של המערכת.


ברמה הפיזיולוגית, המערכת העצבית לומדת ומתאימה את עצמה למצב במהירות. כשזה חוזר על עצמו, היא יוצרת דפוסי תגובה אוטומטיים. במילים אחרות זה מתבטא באיך שאנו מגיבים פיזית, רגשית והתנהגותית.


בפועל, במציאות, נראה את התוצאות באיך שמתייחסים אלינו, בתחושות בגוף, במצב הרגשי.


תחשבו על זה, הרכות זזה הצידה ומתחלפת בנוקשות וביקורתיות. הגוף הפיזי עשוי לפתח תגובות של התקפה כמו אלרגיות, כאבים, מחלות.


אז מה עושים עם זה?


למודעות ולהבנה שלנו יש כאן תפקיד, לקחת אחריות על מה שקורה לנו בחיים.


למה הכוונה?


מתחילים בהתבוננות על עצמנו, לשים לב לדרך שבה אנו מתייחסים לעצמנו ולאחרים, לאיך שמתייחסים אלינו (מה שהסביבה משקפת לנו). טון הדיבור, המילים שנאמרות (גם בלב, בלי שאף אחד שומע).


השלב הבא זה לנסות לעצור, כשזה מגיע, ולנשום. להסתכל על עצמנו ולהרגיש או לראות מה התכווץ, ואז לנשום, להרפות.


אני יודעת שזה קשה. בייחוד כשזה מתפרץ ומרגיש בלתי נשלט. יותר מזה, הרבה פעמים זה נראה בלתי אפשרי, זה חזק מאיתנו. בסוף, כולנו בני אדם.


לא חייבים לעשות את זה רק כשזה קורה. אפשר לחזור לתחושות אחר כך. רק לא להזיז את זה הצידה ולהמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה. זה לא ייעלם מהמערכת.


והכי חשוב, לא לחכות שדברים ישתנו מעצמם, וכמו בכושר גופני גם כאן חשוב לתחזק את המערכת ולהבין ששינוי מתחיל מבפנים, שכל אחד מאתנו יכול להשתנות ולחיות עם עצמו ביציבות ורוגע. זה תלוי רק בנו.


באהבה גדולה ושבת שמחה.

הלית

1 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול