Search
  • הלית וייל

לעולם לא אדע

לעולם  לא אדע איך יכולתי להיות לולא הפגיעה. מי הייתי, מה הייתי עושה.

לו רק יכולתי להיות עוד סתם ילדה רגילה.

שרדתי שנים של פגיעה. הדחקתי, שכחתי, ברחתי מעצמי, חייתי בלי רגש והייתי הילדה הכי רגישה ופגיעה. גופי האומלל ספג שנאה, כעס ואשמה. סגרתי את חדר הזיכרונות הכאובים, זיכרונות הזוועה.

הגוף זכר, גם הלב. כאב ובכה.

ואני לא הבנתי מה יש לי, ולמה אני רק מחכה שהכל ייגמר ותהיה לי קצת מנוחה. למה  אני תמיד אשמה, מתביישת, כועסת בשקט ומתוחה. למה אני רק רוצה לבד, ללא אף חברה. למה אני מסתגרת בתוך עצמי ורוצה שיעזבו אותי המנוחה. וגם לא הבנתי שלהיעלם מהעולם זו היתה משאלה.

ומה רציתי בסך הכל? רציתי לברוח מהאמת  הנוראה להגן על עצמי מהפגיעה.

0 views
  • phone
  • Black Facebook Icon