Search
  • הלית וייל

לחיות את השקר

הסיפור הזה הוא לא רק שלי. הוא סיפור של הרבה ילדות וילדים שנפגעו במהלך ילדותם. לא יכלו לעצב את זהותם ממקום של ביטחון וערך ונאלצו לשרוד את קיומם.

הרבה פעמים לא מבינים איך שכחנו, איך פתאום הסיפור הזה צץ, איך אף אחד לא ראה.

ויותר מזה, קשה להאמין עד כמה הפגיעות בילדות מנפצות לרסיסים את העצמי ומחרבות את החיים. מייצרות סימפטומים קשים של פגיעה בגוף בדרכים שונות כמו הפרעות אכילה, שימוש בחומרים ממכרים או שימוש בגוף באופן מבזה, סימפטומים של ניתוק מהגוף, מזהות העצמי ומהרגש, רצון עז למות, דיכאונות, חרדות ופחדים עזים, ועוד.

תחושת הבלבול מהתוקף שבד"כ מהווה דמות קרובה ואהובה קשה, חווית הנטישה מכל השאר שלא היו ולא ראו, תחושת האשמה מתווספים לכל אלה.

ויש כאלה שעוד נותרת בתוכם מעט תקווה. אותי, היא הובילה ליכולת להוביל אותי החוצה, ובעקבותיי, אנשים נוספים שמוכנים להתמסר לעצמם על מנת למצוא דרך,  לחיות באיכות חיים אחרת ולצאת מהתחושות הנוראות והכאב,  למצוא קצת שקט בפנים.

"הלוחמת שבי רוצה לנתב אותי לחיים, ואני לא זזה, אני חלשה, חסרת אונים.

רוצה לזוז אך תקועה בשבילי החיים שמובילים לשום מקום, סולחת לעצמי שאני חלשה, אוזרת כוחות כדי לזרום לנתיב האור, נתיב האהבה.

לבי נפתח, והבטן האטומה משחררת פחד וכאב. והפחד נמצא, לא נעלם לגמרי.  זה הפחד שגדל בתוכי מאז שאני קיימת, הוא מלווה בשקר והסתרה, מלחמה פנימית שלא נגמרת שמעייפת ומתישה.

הניסיון לשרוד את הפגיעות הרבות והקשות יצר שכחה וניתוק מהגוף, מהעצמי הפך את הזהות שעוד לא עוצבה לדמות חשוכה, מצומצמת, נטושה מחוללת ופגועה, שקופה. דמות שמשקרת גם לעצמה.

לאט לאט הסיפור האמיתי נעלם ונכנס סיפור אחר, התוקף הופך לזה שהציל אותי, ואני לאשמה ורעה. עם כל כאב באה הדחקה ועוד הדחקה וניתוק ושכחה.

והגוף כואב הבטן מלאה. והעיוות הפנימי נראה לי כלפי חוץ, כי אני שמנה ורעבה ומגעילה ושנואה, ואף פעם לא מבינה איך זה קרה. במה אני אשמה.

הכל לא ברור לי כי יש משהו שם שלא נאמר ונסתר הרי שכחתי, והגוף זוכר ויש תנועה פנימית וחוסר שקט וקשה להאמין שכנעתי את עצמי שזה לא היה וזה באמת קרה."

13 views
  • phone
  • Black Facebook Icon