חיפוש
  • הלית וייל

לאהוב את עצמי בכל מצב

בשביל מה את לוקחת עוד מנה עכשיו?


כשהוא היה שואל אותי את השאלה הזאת הייתי מתייבשת על המקום, הדם היה אוזל לי מהפנים.....


הצורך באכילה היה, בין היתר, מתוך רצון לא מודע לדחוק רגשות שלא היו לי את הכלים והיכולת להתמודד איתם.


התביישתי בגוף שלי, שנאתי להסתכל על עצמי בראי, שנאתי את הבטן שלי. האמנתי שאנשים מסתכלים עליי ונגעלים ממני.


הרבה פעמים אכלתי בשושו, שלא יראו אותי. הסתרתי והסתתרתי.


זה לא באמת שינה איך נראיתי. פשוט שנאתי את עצמי. זה היה ממש סבל.


לא יכולתי לדמיין שזה אי פעם ייגמר. לא יכולתי לדמיין איך אוהב את עצמי.


מה שהזוי, שאחד הפחדים הגדולים שהיו לי שתהיה לי בת עם בעיות משקל. זה לא קרה, נולדו לי בנים. אבל ההתמודדות עם חיצוניות תמיד היתה שם, ופגעה בי ובסובבים אותי.


במהלך השנים, כשהתוודעתי לטיפולים אנרגטיים, עשיתי תהליכים עם עצמי. כך "תכנתתי" מחדש את המוח. הגיע שלב שקלטתי שאני כבר לא מסתתרת כמו פעם, שאני כבר לא במאבק, לא במלחמה. התחלתי להרגיש אחרת, למדתי לקבל את עצמי.


במקביל, התחלתי להקשיב יותר לעצמי, להיות פחות מנוהלת מהעולם החיצוני ונוכחת יותר בתחושות וברגשות שלי.


החיבור לתחושות ורגשות ועיבודם והקשבה פנימה הם גם חלק מהקווים המנחים אותי בתהליכי ריפוי.


יקיריי, הפרעת האכילה היא רק דוגמא, סימפטום שנובע מהסיבות עמוקות יותר מהסיפור ששיתפתי. תוצאותיו משפיעות על רמת הביטחון והאהבה העצמית. משפיעות באופן נרחב יותר על תחומים שונים בחיים.


אחד הדברים החשובים שהייתי שמחה שתיקחו מהשיתוף שלי, הוא ההבנה שגם הבלתי אפשרי, אפשרי. דורש עבודה ואורך רוח, אבל קורה. ועוד משהו, רגע לפני שאנחנו יורדים על מישהו אחר, מעירים הערה ונכנסים למרחב שמייצר פגיעה, כדאי שנשים זרקור על עצמנו, נתבונן על עצמנו וננסה להבין מה זה מראה לנו אצלנו, מה כל כך קשה לנו להכיל אצל האחר. אלה דברים שניתנים לשינוי ומייצרים רק טוב לכולם.

1 צפיות0תגובות
  • phone
  • Black Facebook Icon