Search
  • הלית וייל

הגוף שלי הוא רק שלי

הדחקתי את הפגיעות שעברתי והגוף זכר וחי אותן כל הזמן. היתה בי תחושת גועל מהגוף שלי. נלחמתי בו וכעסתי עליו על כל כך הרבה דברים. על איך שהוא נראה, על שלא תמיד נענה לרצונותיי. הרגשתי מגושמת וחשבתי שזה רק האוכל, הבטן, הצורה החיצונית. לא ירדתי לעומק, לא ידעתי שאני מדחיקה דברים נוראיים שקרו לי.

כשקראתי את התגובה של קרין גורן על השיימינג שעשו לה על זה שהיא אוכלת, על איך שהיא מעזה להיראות כך, נזכרתי בתחושות וחוויות דומות שעברתי בחיי. הגבתי בפרגון על האומץ והביטחון שלה במראה שלה שלא היה לי.

אני חלק מאותו מגזר שלגיטימי לרמוס אותו על איך שהוא נראה, על מה שהוא אוכל ועל כמה שהוא אוכל. אני כנערה וכאשה אפשרתי זאת דרך השתיקה שלי, השנאה שלי את עצמי ואת גופי. אני יודעת בראש שנשיות, חושניות ורכות מתבטאת במראה החיצוני. אני יודעת בראש שקיבלתי גוף בריא שמשרת אותי ועדיין לא מצליחה להרגיש זאת עד הסוף.

יש לי חוזה שלום עם הגוף שלי שמחכה לי ועוד לא נחתם סופית כי אני עוד לא בשלה. לא בשלה לדעת את כל מה שקרה לי, לחיות בשלום מלא עם השתיקה וההשתתקות שלי כשנפגעתי.

אני זוכרת שהשתתקתי כל פעם שהעירו לי על המראה. זוכרת איך התביישתי, איך רציתי להעלם. כן, פגעו בי ולא קיבלו אותי כמו שאני ושרדתי. שרדתי עם הבושה בעצמי, בגוף שלי, במראה החיצוני. עם השנאה את עצמי כי אני לא מספיק...

ונכון, יכול להיות שאצלי הכל יותר מורכב מראש כי עברתי פגיעה מינית,  אבל מבחינתי: לאף אחד אין זכות להשפיל ולדבר כך לאף אדם ואין זה משנה איך הוא אוכל, מה הוא אוכל ואיך הוא נראה. לא משנה אם אורח חייו בריא או לא. זה עניינו האישי. זו פגיעה קשה.

אני מאחלת לכל אחד מאתנו למצוא בתוכו את שורשי האהבה העצמית שלו, לחיות בשלום עם מי שהוא ועם הגילום שלו פה, על פני כדור הארץ.   

מצרפת את הלינק שמעורר בי תקווה לעולם יותר מקבל ומפרגן

תגובה של קרין גורן לשיימינג 11/4/16

0 views
  • phone
  • Black Facebook Icon