Search
  • הלית וייל

האומץ להרגיש את עצמי

מבחוץ ילדה קטנה, רכה, זכה. מבפנים מרגישה גועל ממי שהיא, ממה שהיא. ואני מרגישה את הגועל אצלי בגרון, מנסה לפרוץ החוצה, מתמזג עם אכזבה ובושה. מאז ומתמיד הרגשתי מגעילה, שמנה ומלוכלכת פוחדת. שרק לא יראו אותי, שלא יראו מי אני באמת.

ועכשיו, כשחוזרת לתחושות, מרגישה מטונפת, עם ריח של זיעה וסירחון שלו נגעלת ממנו, מתביישת שיידעו מי הוא, מה הוא עושה, איך הוא נראה. מרגישה את הבטן שלי מלאה בגועל, הבטן השמנה שאני כל כך שונאת ותמיד אני נלחמת בה ומפסידה. מרגישה את הגרון שלי, ועולה בי תחושת בחילה.

ועכשיו, כשמצליחה להרגיש שנאה וכעס, כבר פחות מפחדת להתרסק,

שאלות עולות ועמן דמעות הכאב שלי ושל הילדה שניסיתי לברוח ממנה. "למה אתה עושה לי את זה? למה אתה שונא אותי כל כך? למה אתה פוגע בי?" הרי לא פגעתי באף אחד ולא הזקתי ולא הכאבתי ואתה, כל הזמן מכאיב לי ומאיים עליי שתפגע בי. ואני מפחדת, רועדת ממך, מאוימת ומפחדת על חיי. ושותקת, שותקת ובוכה מבפנים, שותקת ורועדת מפחד, שותקת ונגעלת מעצמי, מהקיום שלי, מהמראה שלי, ממך, נוגע בי בלי רשות, מסתכל עליי ובוער, מזיק לי והופך אותי לחפץ.

שנים רבות של שתיקה, בושה, כאב, גועל, שנאה וכעס מודחקים. שנים ששואלת את עצמי "מה יש לך? למה את ככה?" ואין תשובה. שנים עם תחושה של חוסר שפיות ופחד גדול מהעולם.

0 views
  • YouTube Social  Icon
  • phone
  • מייל
  • Black Facebook Icon