Search
  • הלית וייל

אימהות

אימהות זו אחריות בלי תעודת ביטוח, התמודדות בלי ספר הדרכה, וזה רק תפקיד אחד מיני רבים שבחרתי לעצמי בהיותי אישה. אם עוטפת ברכות, אהבה וביטחון. הבעיה שלא תמיד רק התכונות האלה מתבטאות, וישנם רגשות נוספים שלא תמיד קל לנו להכיל אותם. האם אנחנו מכילות את האם שאנו על כל קשת הרגשות שלה? ומה אם לא? איך אנחנו מרגישות עם עצמנו?

רוצה לשתף אתכם בתהליך פנימי שעברתי עם עצמי.

מעבר לכך שאני מלווה אנשים שרוצים לפתור מצבים רגשיים ופיזיים בקלות רבה יותר, לצמוח רוחנית ולקבל כלים לטיפול עצמי, אני עושה לא מעט תהליכים עם עצמי.

לפני שנים הרגשתי שאני לא מספיק טובה כאמא וטיפלתי בקושי הזה ואכן כמעט לא חשתי יותר את הביקורת שלי כלפי עצמי כאם. לא מזמן קלטתי בתוכי נוקשות שמפריעה לי ופוגעת בי כאם. התחלתי תהליך פנימי ובשלב הראשון נתתי לעצמי לחוות את הנוקשות בלי להתעלם מקיומה. רציתי להבין למה היא קיימת בי. כשהתחלתי לשאול את עצמי למה יצרתי אותה עלה בי עצב ופחד גדול. פחד שילדיי ינטשו אותי. האמנתי שרק אם אהיה נוקשה, ילדיי יקשיבו לי, יקבלו אותי ולא ינטשו אותי.

נשמע הזוי?

כיצורי אנוש אנו בונים מערכת אמונות מתוך חוויות והתנסויות בחיים ומייצרים דפוסים מחשבתיים, רגשיים והתנהגותיים שאמורים לשרת אותנו ולעזור לנו. אלא שלא תמיד הם עושים את העבודה ולפעמים הם רק פוגעים בנו.

קלטתי שברמה הלא מודעת אני מאמינה שאני לא מספיק טובה כי כמו כולן, לא תמיד אני רק מחבקת ומקבלת את ילדיי. הרגשתי שאני נשברת מבפנים. חשתי את הפגיעות שלי ועלתה מתוכי תחושת בדידות גדולה וחוסר ביטחון. בהמשך התהליך חשתי כאב פיזי באזור הראש והגרון ונתתי לעצמי להיות בכאב. הרגשתי צורך לסלוח לאמא שאני, ולוותר על הצורך להיות מושלמת. עוד משא כבד ירד ממני. חשתי הקלה, הרגשתי שמחה ועלה בי חיוך ותקווה.

0 views
  • phone
  • Black Facebook Icon